מחשבות ראשונות על השראה

טוב, אז זה השלב שמתוך המחקר הרחב ומתוך כל הרעיונות והמחשבות מגיעים להרכבה של לוח ההשראה.
לוח השראה הוא מעין רעיון מנוסח באופן ויזואלי, ומטרתו לעזור למעצב לגבש את מה שהוא מנסה לתקשר החוצה, בלי מילים.

מבחינתי, לוח ההשראה בעצם גורם לך להוציא מהראש הקודח את כל האימג'ים שדמיינת לגבי הנושא, ואז דורש ממך לסדר אותם יפה-יפה (כי גם לאופן הסידור, לגדלים של התמונות, לרקע עליו הן מונחות, לאיכות ההדפסה וכו' יש משמעות), וכל זה תוך כדי זיקוק הרעיון לגרעין המרכזי שלו, כי לא זורקים על הלוח את כל התמונות שאוספים אלא רק את אלו שמספרות יחד את הסיפור שאליו אתה מתכוון.

ואז מתקבלת תמונה שמספרת את הסיפור שיש לך בראש, וממנה אפשר להתחיל לעצב - כי בלוח יש צבעים, חומרים, צלליות, פרופורציות, פיתוחי בדים, דיטיילז...
בגלל כל זה, מדובר בשלב מאוד חשוב בתהליך ובדרך כלל זה לוקח זמן והמון ניסיונות עד שמגיעים לתמהיל הנכון.

אז הנושא שאני רוצה לעסוק בו זה המפגש שמתאפשר בצילום בין ההזייה והממשי, כמו שכבר כתבתי:

"גם אם אין הצילום מספר את האמת, מה שמתועד בו מונצח כנוכחות שהייתה. 

הצילום מביא את העבר אל ההווה.

מה שרואים בתצלום חוזר אל שדה הראיה של המתבונן ומתחדש כדבר שנוגעים בו.

הצילום מאשר, קובע, מקפיא זמן, וננצר בזיכרון.

הצילום מרחיב את הראיה אך משונה מבחינה פרשנית.

הוא כוזב לגבי התפיסה, לעולם לא ישיב את אשר היה, אך אמיתי מבחינת הזמן.

זו צורה חדשה של הזיה מסביר בארת, הזיה מתונה, דימוי מטורף שהשתפשף בממשי" 

אלו התמונות שעברו את הסינון הראשוני:

למה בחרתי דווקא את התמונות האלו?
משהו שנמצא בכל תמונה בנפרד ועוד יותר כשהן מקובצות יחד, זה תחושה של סיפור מסתתר, שאולי הוא התרחש במציאות ואולי לא, אולי הוא רק דומיין. הזייה.
יש בתמונות משהו מעט רומנטי אבל גם מעט מטריד, כמו חלום שאפשר לפענח אותו בכל מיני דרכים, תלוי בהקשר. יש בהן גם את האלמנט של הזמן המתעתע, שעליו דיברתי בפוסט הקודם.
ובסופו של דבר, הגורם המכריע מבחינתי בבחירת תמונות ללוח השראה זה שככל שאני מסתכלת עליהן עוד ועוד, כבר בא לי להתחיל לעצב! אבל קודם כל - לחבר אותן יחד ללוח השראה.