עדכון סטטוס

אז בינתיים עבדתי על הגזרה של המערכת הראשונה, הוצאתי לכל פריט גזרה ותפרתי את שלושת הפריטים.
ואז הסתכלתי על מה שיצא... ומיד חזרתי לשולחן העבודה לעשות שינויים.

כן, אין ממש קשר בין מה שכתוב לתמונות בפוסט הזה

למה?
כי בגלל שלא הצלחתי להחליט איזה בד הולך לאן, לא יכולתי לשלב את הפיתוחים שעבדתי עליהם כל הסמסטר ואז בעצם הכל הפך לכל כך פשוט ולא מעניין במיוחד.
כי הרי יש לי את כל המורכבות הזו של שקיפויות ואותן אפשר להשיג רק בבדים כמו משי,
לעומתן צריבות בבד שדורשות בדים מעורבים עם כותנה,
ולא לשכוח את ההדפסות שדורשות בדים סינטטיים,
ואת שינוי הגוון שמתאים רק לבדים שהגיבו לחומר...
וכל זה צריך להתאים כמובן לסוג הפריט (חולצה/ חצאית/ וסט) ולצבעוניות ולעוד ועוד ועוד הסתעפויות של החלטות...

אבל לקרוא כל כך הרבה טקסט בלי הפסקה זה קשה, אני יודעת

אז ישבתי ושיחקתי עם הבדים והזזתי וציירתי ושיניתי ובסופו של דבר החלטתי, וההחלטות הובילו אותי לשנות את החולצה והווסט ולכן עשיתי אותן מחדש.
ואז הייתה לנו מדידה על הדוגמנית, והיא הייתה טובה מאוד, בלי הרבה שינויים.
(אני לא יכולה לשים את התמונות כי הבדים שקופים ואני לא רוצה לפגוע בפרטיות של הדוגמנית).

אחר כך התפניתי לעבוד על המערכת השנייה.
הפעם כבר באתי מוכנה וידעתי שקודם כל אני חייבת לדעת בדיוק איזה בד הולך לכל פריט כי אחרת אין טעם להמשיך, ורק אז הכנתי את הגזרה ותפרתי כל פריט.
למזלי המדידה השנייה נדחתה בשבוע וכך יכולתי להתייעץ עם המנחות ולקבל מהן כל מיני רעיונות איך לעשות את הדברים טוב יותר.

חוץ מזה שעוד מעט הסמסטר נגמר
ועוד לא מצאתי איפה לשלב את התמונות עד עכשיו

אז מה מצבי עכשיו?
במערכת הראשונה שלושת הפריטים מתוקנים. תפרתי בפעם השלישית את החולצה ליתר בטחון ונראה לי שאני אתפור גם את הווסט שוב כי החתכים שלו לא יושבים מספיק יפה על הגוף.
במערכת השנייה השמלה מוכנה למדידה, המכנסיים כמעט מוכנים ולגבי הווסט אני עוד בהתלבטויות אם בכלל לעשות אותו כי אני מרגישה שהוא מעמיס את המערכת יותר מידי ואולי זה לא לטובתי.

דרך אגב, אני לא צילמתי ולא יצרתי את החיבורים בין התמונות!
הכל שייך לבלוג המקסים a thing for - מוזמנים להכנס.

אבל מה מעצבן? (מי שעד עכשיו הסתכל רק בתמונות - זה הזמן לקרוא)

שעכשיו (ובעצם אפשר להגיד שזה קורה בכל פרויקט) יש לי 2 תחושות סותרות:
מצד אחד התחושה שאולי זה פשוט מידי? ועל מה אני עובדת כל כך קשה אם בסוף זה עוד חצאית וחולצה ושמלה?
ומצד שני התחושה שאולי יש יותר מידי דיטיילז בכל פריט ובכל מערכת וזה יראה מגוחך?
ואני רואה דברים שהחברים המוכשרים שלי עושים ופתאום בא לי לשנות הכל מההתחלה...
אני יודעת שאין בזה הגיון אבל מי אמר שעיצוב זה עולם הגיוני???

ואולי בכלל התמונות כן מתאימות לפוסט.
יש בכולן תמונות של דברים יומיומיים, פשוטים,
מצד שני החיבורים בין התמונות הם שיוצרים את העניין,
ואולי זה בעצם מה שאני מנסה להגיד בעיצוב שלי.

בדרך לנחלת בינימין

 

 

 

 

בחירת מערכת

מתוך 5 המערכות שמהוות את הקולקציה, בחרנו מערכת אחת לביצוע בפועל ואופציה למערכת נוספת אם יהיה לי מספיק זמן. הכוונה היא שמעכשיו אני עובדת רק על המערכות האלו עד לפרזנטצייה הסופית שתערך ביולי.

זו המערכת הראשונה ואלו הפריטים בנפרד.

וככה הם נראים בשכבות - משמאל לימין:
החולצה התחתונה מגיעה לחתך בחצאית ושם הבד יהיה דהוי יותר
החולצה האמצעית והחולצה התחתונה "מתחברות" ויוצרות כיס בתוך כיס וצווארון משותף
הווסט העליון פרום וכך חושף ומסתיר את השכבות שתחתיו.
וככה המערכת מכילה את הזכרונות של הבגדים
ואת השכבות של הזכרונות יחד שיוצרות משהו חדש.

זו המערכת השנייה, למרות שכנראה החצאית תהפוך למכנסיים

בשכבה העליונה יהיה מעבר של הדפס בין החלקים השונים
ובשמלה, אזור המחשוף יכיל זכרון של שרשראות (דהוי וצרוב).
גם כאן מה שחשוב זה הזכרון שמשתנה ועובר ומקבל משמעות חדשה.

אז בהתחלה מכינים גזרה, אחר כך תופרים דגם לניסיון שמדמים את הבגד כדי למדוד על הדוגמנית ולעשות תיקונים לפי המידות שלה.

רק אחרי שהגזרה יושבת עליה בול - עוברים לתפור את המערכת מהבדים האמיתיים.

סיפורי בדים

במהלך העבודה על פרזנטצית אמצע חיברתי את הבדים עבור המערכות, ושמתי לב עכשיו שלא הכנסתי את זה לבלוג, אז הנה הם...